שטויות

מזמור לצל ולרוח הקרירה

השיר הבא נכתב ביוני 2013, בזמן הליכה רגלית לאוניברסיטה ביום חם ולח מדי.
גם בימים אלו (ולמעשה בכל יום קיצי) הוא רלוונטי.

הו, צל! הו, צל מציל!
חיבוקי אפלתך מלטפים את עורי החם
בהילה כהה.

הו, צל! איכה?
כי באשר אלך
נצרב עורי מקרני החמה ונשרף,
הו, נשרף! איכה? לרפא פצעי.

לך אפלל, צל, ואייחל –
נגיעותיך יורדות ארצה ונפזרות
כשלוליות מים להלך במדבר:
כנווה-שמש.

הו, רוח! הו, רוח קרירה!
שריקותייך חולפות על פני וגופי הסובלים
בריקוד צמוד.

הו, רוח! איכה?
כי בנתיב לכתי
הופכים גופי ובגדיי לחים,
הו, הלחות! איכה? לצנן ולהקל.

לך אפלל, רוח, ואייחל –
משיכות מכחולך צולחות ימים
וצובעות את יומי כזרמי גן-עדן:
ככנפי מלאכים.

בלדה לחתול

(פוסט ממאי 2014)

שלוש בערב. כלומר, שלוש בלילה. יש לי ספל תה חם (ארל גריי, כפית סוכר). עוד מעט כבר ארבע. חתול במרפסת מיילל. זו בכלל חתולה. מה נשמע זירו? הרבה זמן לא שמעתי ממך. אכלת כבר? תאכלי מהר לפני שציף יגיע ויאכל הכל. ציף בכלל ישן על הספה בסלון. בחיי, כמה שהוא שמן. כמה שהוא כתום וחתול (הוא כנראה גם אוטיסט). כבר אחרי ארבע.

חמוטל לומדת כימיה. שומעים את ההרצאה. תפקידו של זרז הוא לזרז (הוא מוריד את אנרגיית האקטיבציה). “אקטיבציה” זה “שפעול” בעברית… אבל “זרז” זה “קטליזטור” בלע”ז אז הכל בסדר.

לקחתי עוד בקבוק בירה. זה השני (והאחרון) הערב. בבית הזה שותים גולדסטאר Unfiltered. זה השילוב הכי טוב שמצאנו בין טעם למחיר. אני צריך לעשות את זה יותר. במיוחד נחמד להכין ככה שיעורי בית. זה מקל על תחושת האיזה-חרא-שום-דבר-לא-מצליח-לי-בשיעורי-הבית. גם לרכב על אופניים בגילופין זה נחמד. אין שום חוק נגד זה וזה משדרג את חווית הרכיבה פלאים.

כלומר, לא כל כך “פלאים”. הרי ברור לגמרי מה הולך שם. זה אלכוהול. זה מה שהוא עושה.

לפעמים מכים בי רגעים של יאוש תהומי. הם לא בדיוק מכים אלא נחים עלי בשלווה. אני מודע לרגעים האלו כשהם נחים. אחד כזה נח מתישהו השבוע. בהיתי במשהו וחשבתי על כך שאין לי כוח לדברים. רציתי ללכת לישון ולהרדם מעייפות. התגעגעתי לתחושת התשישות המוחלטת שיש כשחולים. חשבתי על לשכב בספה ולא לעשות כלום. ציף ישן בספה אז לא יכולתי.

ציף, יא חתול, אולי תתעורר?
מה אם יום אחד תוכל לדבר?
תבקש אז סליחה על כל הפרווה
שהשארת על הספה לראווה?
תגיד “רק ישנתי” ותוסיף “מצטער”,
“אני יודע” אגיד לחתול, “אתה נוחר”.

ופתאום זה יכה בי כמו פגוש משאית –
זה חתול מדבר! איזו תגלית!
יש הרבה מה לשאול אותו, עכשיו כשאפשר,
על האוכל, על הבית, האם הוא מאושר…
“אילו דברים שאמרנו תמיד
הבנת בכלל?” והחתול יגיד:

“הבנתי חלקית, מתנועות בעיקר.
נגיד כשצעקתם ‘ציף רד משם כבר!'”
“למה באמת לכל הרוחות
חזרת כל פעם לאותם המקומות?
הרי בטח הבנת מכל צעקה
שאנחנו רוצים שתרד, עלוקה!”

ציף יהרהר קצת ואז יסכם:
“אותי זה הצחיק, סתם שיחקתי איתכם”
ואז תתברר לי פתאום עוד תגלית
גדולה בהרבה מחתול דובר עברית –
אני השתגעתי ללא כל ספק.
ויעיר החתול לי מיד: “צודק”

“כלומר, מיאו”.